הפארק הלאומי של הרי קיוּרֶה — אחד ממאה אזורי היער החשובים ביותר באירופה
במערב חוף הים השחור של טורקיה, בין הנהרות ברטין וקיזילירמק, משתרעים לאורך 300 קילומטרים הרי קיורה — האזור הלח והמיוער ביותר בחוף הים השחור המערבי. בשנת 2000 הוכרז החלק הטוב ביותר שלהם כשמורת טבע לאומית של הרי קורי (Küre Dağları Millî Parkı). שטח הפארק הוא כ-80,000 דונם, ליבו משתרע על 37,753 דונם; הגובה הממוצע הוא 500 מטר. הפארק הלאומי של הרי קיורה הוכר על ידי WWF כאחד מ-100 "נקודות חמות" יערניות באירופה הזקוקות להגנה דחופה, וכן כאחד משמונה אזורים טבעיים קריטיים בטורקיה שנכללו ברשימה האירופית של 20 השטחים הטבעיים הפגיעים ביותר. כאן חיים דובים ונמרים, פורחים 157 מינים אנדמיים, והקניונים יורדים לעומק של מאות מטרים.
ההיסטוריה והמקור של הפארק הלאומי הרי קיוּרֶה
העניין של הקהילה הבינלאומית לשימור הטבע בהרי קיורה התעורר כבר בשנת 1988, כאשר ארגון WWF כלל את האזור ברשימת האזורים בעלי עדיפות לשימור. באותה עת החלה גיבוש תוכנית לשימור האזור. בשנות ה-90, פעילותן של חברות כרייה ומחצבות, כמו גם כריתת יערות לצורך הקמת שטחים חקלאיים, גרמו נזק חמור לאזור — דווקא האיום בהשמדה הוביל להגברת המאמצים לשימור הטבע.
בשנים 1998–2000 יישם משרד היערות של טורקיה, בתמיכת תוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP) וארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), פרויקט לניהול פארקים לאומיים ולשימור המגוון הביולוגי. תוצאת הפרויקט הייתה הקמתו הרשמית של הפארק הלאומי Küre Dağları ב-7 ביולי 2000. הפארק משתרע על אזורי פינרבאשי, צ'ידה, שנפזאר, אזדאווי, קורוצ'אשילה, אולוס ואמסרה במחוזות קסטמונו וברטין. באותה שנה הוכנס באופן רשמי לסדר היום של טורקיה הרעיון של אזור חיץ סביב שטחים מוגנים.
בשנת 2001 נפתח מרכז תיירות אקולוגית בפינארבאשי, שבו הוכשרו 20 מדריכי טבע מקומיים. בשנת 2002 הוצאו לאור מפות תיירות אקולוגית, ובשנים 2001–2006 התנהלו קמפיינים בקרב הקהילות המקומיות למען שימוש בר-קיימא ביער. התיירות האקולוגית יצרה מקומות עבודה חדשים — במיוחד עבור נשים, יערנים וצעירים מובטלים. באפריל 2012 קיבל הפארק את תעודת PAN Parks — רשת השמורות של אירופה.
אזורים טבעיים ומה לראות
המילה המרכזית להבנת הרי קיורה היא "לחות". החלק המערבי של הרי הים השחור זוכה לאחת מכמויות המשקעים השנתיות הגבוהות ביותר בטורקיה; בשילוב עם תוואי הגיר, נוצרה מערכת אקולוגית של קניונים, מערות ויערות שרידים.
קניונים: הורמה, ואלה, צ'אטאק, איידוס
ארבעת הקניונים העיקריים של הפארק — הורמה, ואלה, צ'אטאק ואיידוס — יוצרים מערכת אקולוגית ייחודית. קניון ואלה מתאפיין בקירות בגובה של למעלה מ-1,000 מטר וברוחות סערה עזות, מה שהופך אותו לאחד המקומות הקשים ביותר לגישה. הקניונים חוצים את הנוף הקארסטי ויוצרים מסדרונות צרים עם קירות גיר אנכיים, שבבסיסם זורם נחל הררי. קניונינג כאן דורש ציוד מיוחד ומדריך מנוסה.
מערת ילגאריני
Ilgarini Mağarası היא אחת המערות העמוקות ביותר בטורקיה. הכניסה אליה ענקית, אורכה הכולל הוא 850 מטר ועומקה 250 מטר. השעתיים האחרונות של הגישה למערה עוברות ביער תלול, לח ובלתי נגוע. הביקור אפשרי רק עם מדריך מקומי. בכניסה נותרו חורבות של יישוב קטן (כ-10 בתים), המתוארך ככל הנראה לתקופה הביזנטית, ובורות מים.
יערות: חמש אזורי גובה
יערות הים השחור של קיורה מחולקים לחמש אזורי גובה. בקרבת החוף — עצי זית, עץ תות, עצי ערמון, תות בר, אורן קרים. גבוה יותר — יערות מעורבים שבהם שולטים אשוחית, אשור ומייפל. ככל שעולים בגובה, כך נפוצים יותר יערות בתוליים עתיקים — אלה המכונים "old-growth forest formations". למטייל דובר הרוסית: מבנה יער רב-שכבתי דומה מוכר מהקווקז, אך הצמחייה של קיור היא ייחודית ועשירה יותר במינים אנדמיים.
פאונה ותיירות אקולוגית
בפארק חיים 48 מתוך 160 מיני היונקים של טורקיה: דוב חום, אייל, חזירי בר, לוטרות, זאבים (שלאחרונה נצפו שוב) ונמרים. בשנת 1999 הושבו לכאן איילים אדומים — זן שנכחד לחלוטין מאנטוליה בשנות ה-50. סוגי תיירות פעילה זמינים: תצפית על חיות בר, מסלולי הליכה (טרקים וטיולים רגליים), טיולי סוסים, אופני הרים, ספלאולוגיה, קניונינג וטיפוס צוקים.
עובדות מעניינות ואגדות
- הרי קיורה הם האזור הטבעי הקריטי היחיד מבין 8 אזורי הטבע הקריטיים של טורקיה, שנכלל ברשימה האירופית של 20 אזורי הטבע המאוימים ביותר, שהורכבה בשנות ה-90.
- בשנת 1999 הובאו לפארק איילים אדומים מבולו — זן שנכחד בטבע באנטוליה בשנות ה-50; כיום האוכלוסייה מתאוששת.
- בהרי קיוּרֶה תועדו 157 מינים של צמחים אנדמיים, מתוכם 59 נכללים ברשימה האדומה; מין חדש — Abant Kazgagası — זוהה לאחרונה והעלה את המספר הכולל של המינים האנדמיים ל-158.
- מערת ילגאריני, בעומק 250 מטר, היא אחת המערות העמוקות ביותר בטורקיה; בכניסה אליה נשתמרו חורבות של יישוב מתקופת הביזנטיון, שנפגעו על ידי מחפשי אוצרות.
- הפארק קיבל את תעודת PAN Parks בשנת 2012 — הראשון בטורקיה, מה שמעיד על עמידה בסטנדרטים בינלאומיים לניהול שטחים מוגנים.
איך להגיע
הפארק הלאומי של הרי קיוּרֶה משתרע על מספר אזורים במחוזות קסטמונו וברטין. שדות התעופה הגדולים הקרובים ביותר הם קסטמונו (KFS) וזונגולדק (ONQ); משם, הטיסה מאיסטנבול אורכת כ-1–1.5 שעות. מאסטנבול באוטובוס לקסטמונו — כ-4 שעות, לברטין — כ-4.5 שעות. הכניסה לפארק אפשרית דרך מספר שערים; הנוח ביותר הוא דרך פינרבאשי (מרכז תיירות אקולוגית) או דרך אמאסרה.
אמסרה — עיירה ציורית על חוף הים השחור עם נמל, מבצר היסטורי וכמה מלונות — מהווה בסיס אידיאלי לטיולי יום בפארק. מקסטמונו לשערי הפארק באזור פינרבאשי — כ-50 ק"מ. לרוב המסלולים (במיוחד קניונינג וילגאריני) נדרש מדריך: הזמינו מראש דרך מרכז התיירות האקולוגית פינרבאשי או סוכנויות נסיעות מקומיות בקסטמונו.
טיפים למטייל
הזמן הטוב ביותר לביקור בפארק הוא מאי–אוקטובר. במאי פורחים כרי הדשא ההרריים והנהרות שופעים, ביוני–אוגוסט מזג האוויר נוח לטיולים רגליים; בסתיו (ספטמבר–אוקטובר) היערות נצבעים בזהוב ובאדמדם — אחד המראות היפים ביותר באזור הים השחור. בחורף חלק מהכבישים אינם עבירים בשל השלג.
למסלולי הליכה דרושים נעלי טיולים עם סוליה מחוספסת: ביער ובקניונים לעתים קרובות רטוב. לקניונינג ולספלאולוגיה — ציוד מיוחד, אותו ניתן לשכור ב-Pınarbaşı או דרך המדריכים. הקליטה הסלולרית בעמקים אינה אמינה — מפות לא מקוונות הן חובה. מקסטמונו לפארק אין תחבורה ציבורית סדירה — יש צורך ברכב או בטיול מאורגן. בכפרים סביב הפארק מקבלים תיירים בפנסיונים משפחתיים (פנסיון) — פורמט מסורתי לתיירות אקולוגית טורקית עם אוכל ביתי והיכרות עם האזור.
הפארק משתלב היטב עם ביקור באמסרה (אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מבצר היסטורי וחופים) ובאינבולו (אבונוטיך האנטיקית). הפארק הלאומי של הרי קיוּרֶה — למי שמחפש בטורקיה לא חוף ים וחרבות, אלא יער פראי אמיתי, שבו דוב חום משאיר עקבות בבוץ, והקניון נפתח כמערה פתאומית מעבר לעיקול השביל.
